לא יודעת מי מהקוראים צופה בתוכנית הכרישים, אך בשבוע שעבר, בלא פחות מפרק פתיחת העונה, עברתי שיעור משמעותי לחיים.
אמנם הפרק צולם לפני חצי שנה, והיה לי די הרבה זמן לעכל את הבשורה, ובכל זאת - הצפייה בפרק עוררה בי תחושות מורכבות.
למדתי הרבה מהדרך. במשך חודשים של הכנה לתוכנית, צללתי לתוך המספרים כמו שלא צללתי מעולם, כתבתי פיצ'ים, התכוננתי לשאלות ובניתי די הרבה אקסלים (יה וורדי).
אפילו צפיתי בפרקים קודמים של 'הכרישים', ובכלל אין לי טלוויזיה בבית.
מול הפאנל הטורף (מממ...למה כרישים? למה לא דובוני איכפת לי? :) ), קיבלתי טיפים עסקיים, קיבלתי קצת רוח טובה למפרשים, המון התפעלות ממספר משחקי היוגה שמסתובבים בעולם והשתאות מיופיים של המשחקים.
אבל, ביום שאחרי - צללתי קצת למעמקים צלילת ראש לתוך עצבות...
ספוילר: הכרישים בעונה 4 לא תמכו ב'יוגי פאן'.
אני חושבת שבעיקר חשתי פספוס על כך שהיתה לי הזדמנות אחת נדירה, סוג של 15 דקות של תהילה (בכל זאת מדובר בפריים טיים) אבל לא הצלחתי להסביר על הבמה את הדברים באופן המיטבי.
שיתוף ממעמקי הלב.. מה היה לי לא פשוט בתוך החוויה החד-פעמית הזו?
התגובה שלי למעמד- לא הבנתי למה לא הצלחתי להיות נינוחה יותר, לבוא בצ'יל. לתת את הנימוקים לשאלות מתקילות, להיות קלילה ומגניבה (כמו שאני במציאות :) ) וממש משגע אותי שלא דיברתי עברית תקינה בשלב המספרים.. מתנצלת בפני כל הצופים על כך (חמש במקום חמישה וכאלו.. נו באמת?!)
הרגשתי שלא הצלחתי להעביר מסר קריטי בזמן שאחד הכרישים רמז שהעסק נקודתי. המסר שלי הוא שהיוגה פה כדי להישאר. משחקי קופסא לזמן איכות משפחתי - גם פה כדי להישאר. זה לא טרנד ויש גם נתונים סטטיסטיים (עולמיים) המגבים את זה. מבחינתי, האפשרות להעביר דרך משחקי קופסא יוגיים את ההזדמנות למשפחות וילדים לחיות בצורה בריאה ושמחה יותר - היא ברכה. וזה לא עלה למסך.
הלב. השיחה הלכה למקום של מספרים - שכבודם במקומם.. אבל המהות, החזון, השאיפה - לחבר בין ילדים לגופם, לנפשם, לבריאותם, למשפחה שלהם.. העובדה שיש לנו משחקים גם בעברית וגם בערבית מכיוון שאנחנו חושבים על כל הילדים, ואנחנו עושים המון מאמצים להעביר מסר לגבי המהות של היוגה - שלום - פנימי וחיצוני. הדלאי לאמה אמר פעם שאם כל ילד בן 8 היה לומד מדיטציה - תוך דור אחד היינו ממגרים את האלימות. ואת זה לא הספקתי להגיד לעם ישראל בפריים טיים. :( זה הפספוס הכי גדול מבחנתי.
ומה בכל זאת היה מעודד מאוד?
בתוך כל מה שהיה, היו כמה דברים חמים וחכמים שאמרו לנו אנשי העסקים. חשוב לי לכתוב על זה כדי לזכור את כל הטוב. הנה כמה ציטוטים מרגשים:
"מכרתם 160 אלף משחקים ב-3 שנים. זו הצלחה פנומנלית" ואף הוסיפו - "חד משמעית". זה הזכיר לי על אף התקופה הקשה, להתגאות בכל מה שעשינו עד היום.
"יש פה מוצר יפה, יש צוות שמבין את התחום, הייתי קונה את זה בשביל הילדים שלי, אני יכול לראות איך כל הילדים של מי שיושב פה מתחברים לזה"
"אני מאוד אוהבת את השוק של משחקים שנותנים איזה משהו, זה גם גוף וגם נפש - והמשחקים שלכם גם מאוד מאוד יפים! ואני מאוד רוצה להיות לקוחה ולקנות לילדים ולשחק איתם ולראות מה נצליח לעשות מזה."
"בואו נסכים שהמשחק מדהים" - זה לא נאמר בפניי אלא אחרי שיצאנו מהאולפן. אבל ראיתי את זה בתוכנית וחייכתי לעצמי בבית.
קיבלתי באופן פרטי הודעות מצופים שלא הכרתי, שהתעניינו בערכות היוגה החדשות שלנו, התלהבו מאוד מהמשחקים וחיממו את ליבי.
תודה לכולכם.
אכן, אני לא אשת עסקים ממולחת ואני באה מהתחום של הריפוי, החינוך ויוגה. אז אם מישהו מכם ממש מבין בעסקים - אשמח לשוחח וללמוד עוד ועוד :) מוזמנים ליצור איתי קשר
אני מקווה שמשחקי היוגה שלנו ימשיכו להדהד טוב בארץ ובעולם.
מאחלת לכולנו ולילדינו בריאות פיסית ונפשית, בכל שביל שבו נצעד.
ואם קראתם עד כאן, זה יהיה נפלא ללבי אם תסמנו את הפוסט בלב.
בהודיה,
קארין
נ.ב
מילה טובה זו אהבה :)
בעקבות השידור קיבלתי באופן פרטי הודעות מחממות לב
ועדיין, רוב האנשים שומעים עלינו כי ראו משחק בבית של חברים.
אם מתחשק לכם לפרגן לנו, נשמח ממש שתקדישו רגע לכתיבת ביקורת בגוגל
זה יכול להיות על המשחקים, על השירות, על החוויה על הילדים.
כל מילה טובה נכנסת לנו ללב ועוזרת לעוד אנשים להכיר אותנו.
תודה!!